המצאת אזהרה לחברה שהינה חייבת בהליך שמתקיים בלשכת ההוצל"פ

1.         באיזו דרך ניתן להמציא אזהרה לחברה שהינה חייבת בהליך שמתקיים בלשכת ההוצאה לפועל? שאלה זו עומדת להכרעה בבקשה זו.

            המבקשת פתחה תיק הוצל"פ נגד המשיבה לביצוע פסק דין שזכתה בו. נטען שהמשיבה חדלה מלקיים פעילות כלכלית וסגרה את משרדיה. שליח מטעם ב"כ המבקשת הגיש תצהיר לפיו ביצע המצאת אזהרה לידי מנהל המשיבה (להלן: "המנהל"). על פי המוצהר המנהל קיבל את האזהרה אך סירב לחתום על אישור המסירה.

            ראש הוצל"פ סירבה להכיר בהמצאה האמורה מן הטעם כי "..מסירה למנהל תאגיד הינה חריג לכללי המסירה הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי.. ועל כן אפשרית רק כאשר המסירה מתבצעת לידיו של מנהל עצמו, ואינה אפשרית כאשר הלה מסרה לקבל, באמצעות בני משפחתו, או באמצעות הדבקה. כיוון שכך - יש לבצע מסירה חוזרת או בכתובתה הרשומה של החברה, או בכתובת משרדיה בפועל, או אישית לידי המנהל עצמו".

            על החלטה זו עותרת המבקשת להרשות לה לערער. לטענתה ראש ההוצל"פ נתנה מספר החלטות דומות בתקופה האחרונה ומכאן חשיבותה של מתן הכרעה בבקשה לגופה.

2.          לאחר עיון בבקשה ובהעדר  תגובה מטעם המשיבה החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מקרה זה נמנה בין החריגים הראוים למתן רשות ערעור בשל היבטים עקרונים ומעשיים כאחד.

             סעיף 7 (ב) לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז - 1967 קובע: "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי... לענין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית המשפט או לרשם, יהיו נתונות לראש ההוצאה לפועל".

             ומהי עמדת התקנות ? תקנה 475 לתקנות סד"א מלמדתנו כי ניתן לבצע כתב בי- דין, בין היתר, "על ידי עורך דין, פקידו או שליח מטעמו". תקנה 484 שעניינה המצאה לתאגיד קובעת: "המצאת כתב בי-דין תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד". כב' השופט גורן מבהיר בספרו: "ניתן להמציא כתבי בי- דין למנהל החברה אישית וההמצאה תחשב כהמצאה כדין, אף אם הם לא הומצאו למשרדה הרשום של החברה" (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 541 על סמך הנפסק בבר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל, פ"ד לז (4) 485).

             נגזר מכך שמיקום ההמצאה אינו מעלה או מוריד כל עוד שהמסמך הרלוונטי נמסר לידי מנהל החברה. כב' ראש ההוצל"פ אינה חולקת על כך אך מסתייגת מכשרות ההמצאה על בסיס אחר. כלשונה המנהל "מסרב לקבל". לא ברור מכך אם סבורה ראש ההוצל"פ שהמנהל קיבל את המסמכים בפועל. עיון בתצהיר מגלה שתיאור זה של הדברים אינו מדויק. בסעיף 3 כתוב שהמנהל "קיבל האזהרה לידיו וסירב לחתום". מה איפוא, משמעות סירוב החתימה במצב בו מנהל החברה קיבל את האזהרה לידיו. תקנה 488 קובעת " מי שהומצא לו כתב בי- דין לפי תקנות אלה יידרש לאשר את הקבלה בכתב". המלומד זוסמן מבהיר שגם אם המקבל מסרב לאשר "רשאי בית משפט להצהיר שהכתב הומצא כראוי או להורות על דרך המצאה הנראית לו" (ראה סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995, עמ' 232 על בסיס הפסיקה שמוזכרת שם).

             צא ולמד שבית המשפט או ראש הוצל"פ לפי ההסמכה שניתנה לו מכוח סעיף 7 (ב) לחוק הוצל"פ שהובא לעיל, רשאי לאשר המצאה כזו. רשאי משמעותו חייב לשקול את הענין. בענייננו ראש ההוצל"פ לא שקלה את הענין אלא מהחלטתה - "אינה אפשרית" - אני למד שיצאה מתוך ההנחה שאין לה שיקול דעת במקרה שכזה אלא  שמחובתה לסרב להכיר בהמצאה. בנסיבות הענין ולאחר עיון בתצהיר, סבורני שהפעלת שיקול דעת ראוי במקרה דנא הייתה מובילה למסקנה שיש להכיר בהמצאה ולא לשוללה רק משום שהמנהל לא חתם על אישור המסירה. יש לזכור שתקנה 488 דורשת ממי שהומצא לו כתב בי - דין לאשר את קבלתו. אין להעניק לו מעין כוח וטו כדי לסכל את ההמצאה. עסקינן בעיקר בענין של ראייה. לכן אם המנהל יתייצב ויכחיש קבלת ההמצאה לאחר שראש ההוצאה לפועל הכירה בה, כי אז המחלוקת העובדתית תדרוש בירור ראוי. ברם בשלב זה סבורני שנכון יהיה להכיר בהמצאה.

זאת ועוד סעיף 7 (ג) לחוק ההוצאה לפועל מאפשר נקיטת הליכי הבאה או מאסר נגד חייב אם הומצאה לו אזהרה בדרך של המצאה מלאה. סעיף 7 (ד) מסביר: "סירב החייב... לקבל את האזהרה או לחתום על אישור מסירה, יראו את החייב כמי שהומצאה לו האזהרה כדין; הערת פקיד הדואר או המוסר בדבר הסירוב תהווה ראיה לאמיתותה". אם ניתן להסתפק בהערת המוסר בהליכי מאסר, קל וחומר שדי בכך בהליכי אזהרה. ושמא תשאל מדוע הסעיף מתייחס להליכי מאסר? ניתן להשיב שבאשר להליכים מסוג אחר די בתקנות סדר דין האזרחי. הליכי מאסר הינם הליכים מיוחדים על פי חוק ההוצל"פ מה שאין כן ביחס להמצאה רגילה שעניינה נדון תחת המטריה הכוללת של תקנות סדר הדין האזרחי.

3.         הערעור מתקבל.

            החלטת ראש ההוצל"פ מבוטלת בזאת.

            ההמצאה לחייבת הינה כדין.

            בהעדר תגובה אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ב באלול, תשס"ו (5 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

000543/06ברע055 אייל